רש"י על זבחים צ״ב ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים צ״ב ע״ב:י״א רש"י על זבחים צ״ב ע״ב:י״ג »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

בגד צמר כו'. עיין בכ"מ ועיין בפיהמ"ש לרבינו במשנה ט' גבי הך דר"י במשיחה של ארגמן מבואר כמש"כ רבינו דאף לר"י אין אסור רק מפני שהוא פותל תחילה עמהם אבל בלא זה לד"ה מותר ואנן לא קי"ל כר"י ע"ש בפיהמ"ש ועיין בזבחים דף י"ח ע"ב במה דאמרינן דאבנט מיגז גייז ור"ל דזה לא שייך לגוף הבגד רק דהוה כדבר בפ"ע וכמו שאינו ועיין מנחות דף ל"ז ע"ב גבי האי מאן דחייטי' וברש"י שם דף מ"א ע"א ובזה יש ליישב ג"כ מ"ש רבינו בהל' כלי המקדש פ"ח ה"ד דבגדים מקרעים פסולים לעבודה ובהל' ביאת מקדש פ"א הי"ד פסק דעבודתו כשרה רק דחייב מיתה וי"ל דמיירי כגון שהי' מרושלין ושם היו נקרעים וסילקן ע"י אבנט וכיון דקי"ל דאבנט מיגז גייז הוה כמאן דליתא ומ"מ יש עליו שם בגד קרוע וכעין זה מבואר בבכורות דף ג' ע"א גבי ולימא לי' שקיל אזנו וזיל כו' מה דמחלק שם בין נפל לזה ועיין תוס' מגילה דף ט' ע"א מ"ש בשם רש"י כה"ג דגרע יותר היכא דכתב בשיבוש מהיכא דלא כתב כלל ותוס' סוטה דף ל"ג די"ל דגרע טפי היכא דקרא בלשון חול מלא קרא כלל ועיין גיטין דף ס' ע"א התם מחסרא במילתא ובמגילה דף כ"ב ע"ב גבי דנפילת אפים דיותר טוב שלא יפול כלל משיפול בשינוי ובר"ה דף ל"א ע"ב גבי שיר של קרבן דהוה מחלוקת אם לא אמרו שיר כלל או שאמרו שיר של חול ע"ש וכ"מ בזה. ולפי מש"כ בהשמטה לח"ב י"ל דלא נפסל הבגד רק שהי' קרע גדול וכעין הך דזבחים דף צ"ה אם לא נשאר בו כדי מעפורת ובאמת אדרבא לפי המבואר בדברי רבינו פ"א מהל' ביאת מקדש מוכח דשתוי יין ופרועי ראש וקרועי בגדים אינם חייבים רק שהוא כהן הכשר לעבודה ור"ל לאפוקי בע"מ אף דלענין טומאה יש לו בבע"מ כמבואר ביבמות דף ל"ב ע"ב ובדברי רבינו סוף הל' ביאת מקדש מ"מ לגבי הני לא וכן מבואר בתו"כ פ' שמיני ופ' אחרי מות וא"כ לפי"ז י"ל דאם הי' קרוע הבגד עד שיהי' עי"ז עבודתו פסולה שוב אינו חייב מיתה משום קרועי בגדים דשוב הוה אינו כשר לעבודה. ובאמת נראה דכונת הגמ' בהוריות דף י"ב ע"ב יכול בראש ובגד של סוטה כו' ע"ש בפריעה ופרימה כל עיקר ור"ל כך דלא נימא שאינו חייב עד שיפרום בגדיו לגמרי ויפרע ראשו לגמרי אז חייב קמ"ל דאף פריעה ופרימה קצת ג"כ חייב ועיין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"א הי"ד שדייק שם כדרך שקורעין על המת ור"ל דאם הי' קריעה גדולה דאז שוב נפסל מלעבוד עבודה דהוה מחוסר בגדים אז אם נכנס כך פטור דאינו ראוי לעבודה ועיין תוס' סנהדרין דף פ"ג ע"א וביומא דף ה' ע"ב וזהו כוונת הגמ' מנחות דף ק"ט ע"ב גבי חוניו דנכנס בצלצול בין אולם ולמזבח ורצו להורגו משום ביאה ריקנית במחוסר בגדים וזהו הוה רק שייך לב"ד של כהנים כעין דמבואר בסנהדרין דף פ"א ע"ב ופ"ב ע"ב ועיין בספרי פ' קרח פסקא קט"ז עון המסור לכהנים. וגם י"ל דנ"מ אם הי' יתור בגדים כגון שני אבנטים והעליון הי' קרוע ומ"מ אין עליו שם יתור בגדים כיון שהוא פסול וכעין מ"ש התוס' סוכה דף ל' ע"ב גבי מין אחר בלולב היכא דהגביהו שלא כדרך גדילותו ע"ש ואף דרבינו בהל' תפילה פי"ד הי"ב פסק דאין הכהנים רשאין להוסיף בברכת כהנים ברכה אחרת גם בלחש ע"ש התם הפסול לא משום דלא הוה כתיקונה רק משום דצריך שישמעו העם וא"כ ההוספה דא"צ לשמוע לא הוה שלא כתיקונה לענין זה משא"כ כאן ועיין בזבחים דף פ"ה ע"א במה דאמר שם לא תהא פחותה משוחט חוץ כו' ור"ל אף בלילה ואח"כ הקשה מעוף ותירץ דשחיטה של עוף בפנים אינו כלום משא"כ לענין חוץ אין נ"מ ובדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ח הי"ז וע"ש בהשגות ועיין בהך דזבחים דף כ"ו ע"ב גבי פסול שלא במקומו דאינו עושה שירים ובדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"א הכ"ז דנקט זרק כהלכתו ושם בהל' כ"ח ובפ"ב ה"י ובפי"ד ה"ב ע"ש. והא דשל חול פסול הוא משום הך דמבואר בזבחים שם בד שלא ילבש של חול עמהם וכן מבואר בירוש' סוף עירובין ובפסול לא שייך זה דמ"מ יש עליו שם כלי שרת וכן הוה הדין גבי חליצה המבואר ביבמות דף ק"ב גבי שני מנעלים ומבואר בירוש' שם דרק אם שניהם של עור אבל אם התחתון של לבד החליצה כשרה ואף דכתבתי שם בפ"ד מהל' יבום הי"ט דצריך שיהא העקב דבק למנעל של חליצה י"ל דמיירי שהתחתון אין לו עקב. ועיין ביומא דף נ"ג ע"א אם מעייל ב' הקטרות ואחד בלא מעלה עשן ועיין חולין דף ל"ב ע"א אם גבי פרה דחולין שייך אותה ולא חברתה ועיין בדברי רבינו בהל' פרה פ"ד הי"ח דפסק כן דחולין אינה פוסלתה אם נשחטה בלא כונה וס"ל דזה תליא בהך דיומא דף מ"א ע"ב ע"ש. והנה באמת רבינו לא כתב ג"כ דאם שחט שתי פרות בדיעבד דפסול והטעם כך דהנה רבינו בהל' פרה פ"ד הי"א פסק דאם שרף שתי פרות בגת אחד פסול והטעם דכיון דקי"ל דשרפה חוץ לגיתה פסולה וכיון שאין לה גת מיוחד הוה לכל אחת כמו חוץ מגיתה ועיין פסחים דף פ"ו ובדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ט ה"ה וה"ג דצריך לעשות מחיצה בין שני חבורות דאי לאו הכי אין עליהם שם חבורה ולכך אם נפרצה המחיצה שביניהם אינם אוכלים ועיין סוטה דף מ"ג ע"ב גבי כרם של שני שותפים ובירוש' שם ופ"ט דשביעית גבי פרוזבול דאין כותבין על שני שותפין משום דכל קלח וקלח כו' וכ"מ. והנה רבינו ס"ל דגם גבי שחיטה אם שחטה חוץ ממקום שריפתה פסולה וכמבואר בזבחים דף קי"ג וזהו כונת הגמ' בזבחים שם גבי שרפה שלא כנגד הפתח כשרה מחמת מקום שפורשת למיתה שם תהא שריפתה ר"ל דהוא ס"ל כר"ל דמותר לשחוט שלא כנגד הפתח דהיינו פורשת למיתה וה"ה דמותר לשרוף דהשחיטה והשריפה צריך שיהי' במקום אחד וכן מבואר בירו' תרומות פ"ו ה"ב מקום שחיטתה כו' ע"ש מקום שפורשת מחיים ר"ל דנפרשת מחיותה דהיינו השחיטה ודלא כשיטת התוס' בזבחים דף נ"ה ע"ב ודף כ"ה ע"ב ודף צ"ג ע"ב ומנחות דף ז' ע"ב ע"ש וגם ההזאה ס"ל לרבינו ג"כ כן וצריך להיות במקום שריפתה ושחיטתה וזהו הנקרא גיתה ומערכתה ודלא כשיטת הר"א ז"ל בפ"ד מהל' פרה הי"א והל' ו' ע"ש וא"כ לפי"ז אם שחט שניהם נפסלה אחת מהם. והנה לפי"ז י"ל דיוכל לפדות אחת מהם וכמש"כ רבינו בפ"א מהל' פ"א ה"ט וא"כ ממילא תכשר השניה וכעין דמבואר בירוש' קדושין פ"ב ה"ז גבי שני חטאות ובמעילה דף ז' וגם הוה כמו ששחט בלא כונה דהוא נתכוון לשחיטת פרה ובאמת הוה חולין ועיין במנחות דף מ"ח ע"א חולין ממילא הואי ע"י פדיון ור"ל דלא הוה כמו שמכניס חולין לעזרה ע"י שפודה החולין בפנים וכעין שכתב רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ה דמעש"ש מ"ט דכיון ששכר המקום הוה זה גופה כמו משיכה וכעין זה כתבו התוס' ב"ב דף ע"ו ע"א ע"ש ובתוספ' ערכין פ"ד ומעש"ש דאמר שם פדייתו זה הוא משיכתו ובירושלמי מעש"ש פ"ה ה"א דאמר שם דרשב"ג הוא דאית לי' דגם גבי מעש"ש משיכתו זו היא פדייתו ר"ל דע"י הפדיה נמצא שיצא מרשות גבוה לרשות הדיוט זה גופה הוה משיכה דמשכו לרשות אחר. ובזה א"ש שיטת רבינו בהל' מכירה פ"ג ה"ט דרק כשאין המטלטלין צבורין אז צריך לומר קנה ע"ש וטעם משום דאם הם צבורים אז השכירות מקום הוה משיכה וקנה בגדר משיכה וזהו ג"כ שיטת רש"י בהך דגיטין דף ע"ז ע"ב ד"ה לקניא ובד"ה הרי זו דכתב שם דקנתה הגט מחמת אגב קרקע ובעיא צבורין וע"ש בר"ן ובתוס' דף ע"ח ע"ב ד"ה ואת. אך באמת שיטת רש"י משום דאז הוה כמו שמשכה הגט וכמש"כ ועיין תוס' סוכה דף ל"א ע"א ד"ה אבל ויהי' נ"מ ג"כ דגבי שטר לא מהני זה דאין שטרות נקנין במשיכה עיין תוס' יבמות דף קט"ז ע"א אם מהני קנין אגב בשטרות ובתוס' גיטין דף כ"ב ובכ"מ וכעין זה מבואר בתוספ' דנדרים פ"ד גבי המודר הנאה מחבירו עד שיעקרו סוכות דאסור על לילי יו"ט האחרון ועיין תוס' ב"ב דף ו' ע"ב גבי כשורא וסוכה דף מ"ח ע"א. אך באמת ר"ל כך דכ"כ בהל' סוכה ובהל' שבועות בשם הירוש' דשם סוכה לא הוה רק בחג בשעת מצוה וא"כ ממילא כיון שיצא זמן החיוב פקע שם סוכה ממנה וא"כ ממילא הוה כמו עקירה ולכך מותר במודר הנאה הנאה ויהי' זה נ"מ להך מחלוקת ראשונים גבי תנאי בעצי סוכה אם מהני ואף דהתוס' במגילה דף כ"ח ע"ב כתב בד"ה בתי כנסיות דכל דבר דאין הקדושה רק לזמן מהני תנאי וה"נ כן דזה לא דמי דכאן לאחר הזמן שוב אין הדבר כלל וזה לעולם דידי' וכעין שכ' התוס' מכות דף ח' ע"א גבי שליח ב"ד וכ"כ בזה וכן יהי' נ"מ במה דמבואר בסוכה דף מ"א ע"ב ודף מ"ו ע"ב דיכול להקנות הלולב במתנה ובפרט לשיטת הירוש' דס"ל בפ"ג דסוכה ובפ"ב דגיטין דצריך שיקנה מתחילה האתרוג ואח"כ יוצא בו לא שיטלנה לכתחילה לצאת בו וכ"כ בזה היך יכול להקנותו הא אינו שלו מה"ת לשיטת רש"י דף ל"ז ע"ב ועיין ב"ב דף מ"ג ע"א גבי ס"ת דאינו יכול לסלק והטעם כתבתי דזה הוה כמש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ב הי"ד אין אדם מקנה כו'. אך באתרוג י"ל דכיון דמותר להריח בו יש לו בו עדיין זכות בהדבר ועיין פסחים דף צ' ע"א גבי פסח ובהך דסוכה דף ל"ג ע"ב דמשמע שם דאף אם חל המצוה על ההדס ואח"כ השחירו הענבים מותר ללוקטם לאכילה ולא הוה כמו שמרים של הקדש המבואר בב"ב דף צ"ז דאסור אף דנפסל על ידיהם ועיין מעילה דף י"ג גבי גידולין ובחולין דף קל"ה אם יוכל לשייר ובירוש' ספ"ד דפסחים גבי הך דגמזית של הקדש ופ"ג דקדושין וכ"מ וצ"ל כיון דזה רק לזמן שפיר יכול לשייר ועיין תוס' סוכה דף ט' ע"א ד"ה מנין וכ"מ בזה וה"נ גבי חולין כן. אך י"ל דשם בעי ביאת חולין בעזרה והוה כעין דמבואר בזבחים דף פ"ב ע"ב דממעטינן דרך משופש ע"ש ועיין ברש"י זבחים דף צ"ב ע"ב דמוכח שם דגבי הכנסת דם בפנים שפיר נפסל אף שנכנס בעודו בבשר ע"ש ברש"י ד"ה או דנקט רק שקיבל הדם לאחר יציאה וצ"ל דשם לא הפסול מחמת ההכנסה רק מחמת שהדם בפנים ועיין בדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פ"ב הט"ו וט"ז מבואר שם כך דהיכא דהיזה ממנו בפנים שם נפסל הקרבן לא מחמת פסול הדם רק הוה פסול הגוף ולכך אף אם כוס אחד נשאר בחוץ נפסל הכל ולכך אף אם נכנסה מאליו וגם בשוגג פסול. ולפסול הדם לחוד אז אם הכניסו במזיד נפסל ובשוגג לא נפסל ובזה א"ש דברי התוס' זבחים דף כ"ז ע"ב ד"ה לא מ"ש דמביא ראי' מניתנין בחוץ שנתנן בפנים כו' והא ר"י ס"ל דוקא בשכיפר וצ"ל כמש"כ דנ"מ לענין הדם עצמו אך מהך דשם דף ל"ו ע"א דאמר שם וקי"ל בשכיפר ור"ל דאף הדם לא נפסל בשלא כיפר אף אם הכניסו במזיד וא"ש בזה מ"ש התוס' שם ד"ה היכא דא"כ ביטלת תורת פיגול דשם עכ"פ הדבר בעצמו נפסל משא"כ כאן אך באמת י"ל דרבינו ז"ל ס"ל דרק בשהכניסו לכפר אז לא נפסל עד שיכפר וכעין דמבואר בגמ' כאן דף פ"ב ע"ב כל מידי דחשיב עלי' לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ע"ש ובחולין דף ק"ב ע"ב גבי חישב לאכול כולה ע"ש. ועיין בתוספ' מנחות פ"ה דאף אם הכניס כל שהוא להיכל נפסל הדם ואף דאין בו שיעור הזאה ומשמע דנפסל כל הקרבן ועיין תוס' זבחים דף פ' ע"ב ד"ה ב"ת דמשמע דהיכא דליכא שיעור כלל אף למאן דס"ל שם דף ע"ה דהזאה א"צ שיעור מ"מ פסול דרישומו ניכר בעיא ומ"מ אם הכניסו כה"ג לפנים נפסל כולו ובהל' פסוהמו"ק אבאר זה. ועיין תמורה דף י"ג ע"א מי קרינן כו' ובזבחים דף ע"ז ע"א גבי שמן עכ"פ הרי חזינן דרק משום דבעי הכנסה והבאה אבל בל"ז הוה כמו דבר אחר ע"ש ועיין רש"י מנחות דף מ' ע"ב ד"ה הטיל ושם דף מ"א ע"א ד"ה חדא דמבואר שם דהמעשה שעושה בציצית השניים הוה כמו פעולה בהני ע"ש וה"נ גבי פרה כיון דע"י זה נפסלת וצריך לפדות והוה חולין והוא נתכוון לשחוט ב' פרות הוה כמו בלא כונה ועיין מנחות דף מ"ט ע"א במה דאמר שם גבי פיגול באומר מותר אך רק דסבר שמותר לחשב בה לשם שלמים וממילא מחשב לאכול חוץ לזמנו ומ"מ לא הוה זה עקירה בטעות ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בפ"א מהל' איסורי מזבח דהיכא דהם סבורים שמותר ובאמת אסור אם זה הוה טעות ועיין בתוס' ב"מ דף קט"ו ע"ב גבי הך דאביי דחבל סכינא דאשכבתא ע"ש. ועיין במכות דף י"ב ע"א גבי היוצא חוץ לתחום לפי' פי' רבינו בהל' רוצח פ"ה הי"א דאם יצא בשוגג ההורגו אף גואל הדם גולה ע"י אף דהוא הוה סבור שהי' מזיד ולכך הרגו והוה כמו אומר מותר דאינו גולה מ"מ כיון שזה בא לו ע"י שגגה גולה וזה תליא בהך דשבועות דף כ"ו גבי העלם חפץ ועיין בהך דפסחים דף ע"א ע"ב ודף ע"ב ע"ב וכן בהך דמכות דף כ"ב ע"ב גבי הוסיף לו רצועה אחת ועיין ב"ק דף ל"ב ע"ב ואמאי לא הוה ג"כ כמו טעה בדבר מצוה אך שם י"ל משום דכבר עשה המצוה ושוב אין עליו שם שליח ב"ד ובאמת שיטת רבינו בהל' רוצח פ"ה ה"ו דהך דמכות דף ח' לא ר"ל בשליח ב"ד המלקה דזה אין הטעם משום דעשה ברשות רק דהדין כן כמבואר ב"ק דף פ"ד ע"א אם מיית לימות רק דלכך בעי אומד משום הך דסנהדרין דף י' משום דבעינן אחיך ואחיך רק בקיים וכמבואר במכות דף ה' ע"ב והרי אחיו קיים דזה הלשון רק כשהוא קיים ונ"מ ג"כ למה דמבואר בספרי פ' תצא פסקא רכ"א דממעט שם עדים זוממים מתליה אם ר"ל רק לדידן דס"ל דרק עובד ע"ז והמגדף ניתלין והמיעוט הוא בעדים זוממים של מגדף דלא נימא דניתלין משום כאשר זמם. אך לפי מש"כ זה א"צ מיעוט דהא התליה לאחר מיתה ואז אינו אחיו כלל רק המיעוט הוא דאף לר"א דס"ל דכל הנסקלין ניתלין מ"מ ממעט עדים זוממין וזה תליא אם הך כאשר זמם הוא הטעם של העונש או רק זה דין ונ"מ ג"כ אם עדים זוממין בעי אזהרה עיין במכות דף ד' ע"ב וא"כ משמע דזה הוה רק דין ולא משום כאשר זמם דאל"כ למה לן אזהרה וכשיטת רבינו בהך דכריתות דף י"א גבי שפחה חרופה דלא ס"ל דשפחה הוה חייבי לאוין עיין בהל' אס"ב פי"ב הי"ב ופ"ג וביבמות דף נ"ה ע"א וכ"כ בזה וכן גבי לאו דבן סורר ומורה מה דמלקין אותו עיין בדברי רבינו בהל' ממרים פ"ז ה"ז והך דדף ס"ג קאי אמיתה לא אמלקות ועיין רש"י סנהדרין דף ע"א ע"א מ"ש שם רש"י דהא הוה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אך י"ל דהטעם מבואר במכות דף י"ג ע"ב משום דבמיתה א"א לפטור בדבר אחר אבל גבי בן סורר ומורה הא מבואר בסנהדרין דף פ"ח דאם רצו אביו ואמו למחול מוחלין לו שוב הוה כחייבי כריתות אך באמת מדברי רבינו מבואר שם בהל' א' דזאת אזהרה היא רק על המיתה ועיין מ"ש בפיהמ"ש פ"ג דמכות דהך לאו דלא תאכלו על הדם לא לקי אך מ"מ גבי בן סורר י"ל דס"ל כמבואר בירוש' שם דהאזהרה היא משום לא תגנבו ואף דבכל מקום לא לקי על זה משום דניתן לתשלומין כמבואר חולין דף קמ"א וכ"מ אך מ"מ גבי בן סורר ומורה מבואר בירוש' ב"ק פ"ג ה"ד דשם אין שייך תשלומין י"ל דשפיר לקי. אך מלשון רבינו לא משמע כן רק דלקי כיון דמפורש בקרא אף בלא אזהרה וא"כ ה"ה גבי עדים זוממין אבל אם נימא דזה רק דין אז בעי אזהרה ומהך דב"ק דף ה' ע"א בתוס' שם שכתבו דאף אם העידו לשלם רק מזיבורית צריכים הם לשלם מעידית חזינן דזה הוה דין וכן נ"מ לגבי עדי מסית אם גם בהעדים זוממין הוה הני דיני דמסית וזהו כונת רש"י הובא בתוספ' רפ"א דמכות ד"ה כל הזוממין ועיין רש"י כתובות דף מ"ה ע"א וגם י"ל דנ"מ להך דסנהדרין דף ל"ג ע"ב גבי מחזירין לזכות אף שע"י זה יהי' חוב לבע"ד ע"ש בתוס' דף ג' ע"ב ובהך דכתובות דף ל"ג ע"א וא"כ נ"מ ג"כ לתלות אף בלא מיעוטא דקרא וכן אם העידו על אשה דהיא אינה ניתלת אם העדים ניתלין ואם נימא דהוא רק דין וא"כ ממילא ניתלין ובאמת זה תליא במה דפליגי רבינו עם התוס' סנהדרין דף נ"א ע"ב וריש פ"א דמכות גבי עדי זוממין של בת כהן אם הבועל קטן כיצד נידונין העדים זוממין ועיין בלשון רבינו בהל' עדות פ"כ ה"י ע"ש דלא ס"ל כהתוס' אך באמת נ"ל דשם גם על הבת כהן יש שני חיובים רק משום דנידונת בחמורה דהיינו בשריפה ונ"מ דאם אינם יכולים להמיתה בשריפה חונקין אותה וכן נ"ל דר"ע דס"ל בסנהדרין דף נ"א ע"ב דארוסה בת כהן ג"כ יוצאה לשריפה לא משום דסבירא ליה כר"ש דשריפה חמורה רק דיש בה ג"כ חיוב שריפה ונ"מ אף אם לא נימא דחייבי סקילה נידונים בכל מיתה ובהל' סנהדרין אבאר זה. ועיין בתוס' סוטה דף י"ט ע"ב דאתחלתא דשריפה הוא ע"י חנק ע"ש ובזה א"ש מ"ש התוס' סנהדרין דף ס"ו ע"ב למ"ד דבעינן שיהיו שניהם במיתה אחת בבת כהן ע"ש אך באמת גם בה יש בה חנק ובמה דמבואר שם דף ע"ו ע"א דאמר שם אפיקתי' מדינו כו' יעויין שם ברש"י ד"ה ואוקמה ובאמת עיקר הגדר של עדים זוממין דהוה כמו רודף ולכך אם הרגו אין נהרגין דאז שוב לא שייך זה דכבר נהרג וכמבואר סנהדרין דף ע"ב ע"ב ע"ש ולכך גבי מלקות לא פסקינן כן כמש"כ רבינו בהל' עדות ובאמת זה תליא אם העדות הוא על המעשה שעשה או רק מה שיתחייב על זה וזהו כונת הגמ' רפ"א דמכות גבי בן גרושה ובן חלוצה דהא המעשה של העדות הוא שאביו של זה נשא גרושה לא עליו וממילא הוא נעשה בן גרושה רק משום דגבי בן גרושה צריך ב"ד לפוסלו כמבואר בירוש' פ"ח דתרומות וזהו כונת הגמ' בקדושין דף ס"ו ע"ב וכמבואר בר"ש פ"ב דמקואות. ובזה יש לפרש דברי הגמ' רפ"א דמכות ע"ש במה דאמר שם לו ולא לזרעו ובלשון רש"י שם במשנה בד"ה שהוא ור"ל כך דהעדות שלו הוה על האב והפסול הוא בבנים ואם צריך לעשות כאשר זמם לא יחול הפסול רק על בניו שלו ולא עליו כמו שזמם וזהו דמקשה וליפסלו אותו ולא ר"ל אותו לבדו דזהו ממילא רק ר"ל דב"ד יפסקו שהוא פסול ולא שזרעו פסול ותירץ דבעינן כאשר זמם לעשות והוא זמם לפסול את בניו ולא את הכהן עצמו וא"ש. וא"כ נמצא דאין הטעם כאן משום דעשה ברשות רק הדין הוא כך אך יהי' נ"מ אם לא הוסיף לו רק כגון שנתן לו מכה חזקה ע"ש במכות דף כ"ג דצריך להעמיד חסרי כח ועיין ב"ק דף ל"ב ע"ב דמקשה שם דהוה שוגג קרוב למזיד אך באמת יהי' נ"מ כגון אם אמדוהו לכ' וא"כ אינו לוקה אלא י"ח ונתן לו י"ט דבזה לא הוה קרוב למזיד דהא אמדוהו שיכול לקבל כ' וזהו באמת כונת הראב"ד ז"ל בהשגות שם אך הטעם כמש"כ לעיל דעל יותר ממה שצריך לא עשאו אותו שליח ונתבטל ועיין בסוף בכורות גבי מעשר בהמה וכתובות דף צ"ח ותוס' זבחים דף ל"ד דמתבטל השליחות. ובאמת אם נימא היכא דמת בתוך המלקות דהוה טעות באומד של ב"ד וא"כ שוב הוה כמו לא עשאו מצוה כלל עיין מכות דף כ"ב ע"ב גבי אמדוהו לקבל מ' וחזרו ואמדוהו כו' ואדרבא כשילקו אותו יותר מן האומד ומת שפיר עביד מצוה בהראשונות דהרי נתקיים הדין של אחיך קיים לאחר המלקות של האומד. רק דבזה לא שייך כלל הדין של עשו ברשות כיון דהדין הוא כך כמש"כ לכן העיקר כפי' רבינו שם דהיינו שאינו רוצה לילך לב"ד וכעין הך דסנהדרין דף פ"ה ע"א במסרב בו וכן מה דאמר שם ואחר מי התירו אלא כבוד שמים עדיף ר"ל ג"כ לא השליח ב"ד להלקות דזה הדין כן רק דר"ל במסרב וכן הך דכתובות דף ל"ב ע"א דאמר שם שכן הותר מכללו בב"ד ר"ל ג"כ כן כמ"ש רבינו ז"ל דעל מלקות לא שייך הותר מכללו כיון דהמצוה הוה כך כמ"ש התוס' זבחים דף ט"ז ע"ב גבי במה ועיין פסחים דף כ"ג ע"ב בהך מחלוקת דריה"ג ורבנן אם חלב מיקרי הותרה מכללו וכ"מ בזה רק דר"ל כה"ג וגם לפי המבואר בסנהדרין דף פ"ה דגבי אין עושה מעשה עמך למ"ד מקשינן הכאה לקללה פטור ממלקות על ההכאה וא"כ שוב אם לא עשה תשובה לא מיקרי כלל הותרה מכללו וגם מה ראי' מייתי בכתובות דף ל"ג דחובל ממון משלם ולא מלקות מהך דכי ינצו אנשים דילמא שם הוה אינו עושה מעשה עמך דלענין מלקות לא וממון צריך לשלם כמבואר בסנהדרין שם ועיין בבהמא"ו ועיין מ"ש התוס' מו"ק דף י"ב ע"ב דעשה של דיינים דוחה הלאו דמקלל ועיין ביבמות דף כ"ב ע"ב בתוס' שם דאף בעשה תשובה צריך לנדותו ובדברי רבינו פכ"ו מהל' סנהדרין ה"ו ע"ש ובהך דב"ק דף כ"ח ע"א ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד ולפי המבואר בירוש' פ"ח דב"ק ר"ל כך דהשליח ב"ד הכה את הבעל דין ואח"כ הכה הבע"ד את השליח ב"ד יכולה אשת השליח ב"ד להציל את אישה אף שיכולה להציל ע"י ד"א משום דזה הוה איסור ובאיסור מותר להכות כמבואר שם גבי עבד ועיין בתוספ' ב"ק פ"ט חבלו בהם כו' וזהו ג"כ כונת הירוש' פ"ח דב"ק ולא אשת שני כיון שהראשון התחיל יכולה היא להציל ועיין בכורות דף ל"ה ע"א בתרי לישני דר"פ גבי בכור. נמצא כך דבמקום דהדין הוא כן אז יותר מן הדין הוה כמו ד"א וכעין דאמרינן בזבחים דף ל"ב ע"ב גבי הואיל ואישתרי ע"ש וכן במש"כ התוס' יבמות דף כ' ע"ב גבי גזירה ביאה ראשונה ואמאי לא גזרינן ג"כ אטו סוף ביאה ע"ש ואמאי לא אמרינן דהוה כמו תחילתו באונס וסופו ברצון דמבואר בכ"מ דאין בזה איסור אך כיון דזה מותר מחמת הדין דעשה דוחה ויותר מזה הוה כמו דבר אחר וכן הדין במה דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת זה רק דאם אז לא הי' עליו דין מוקצה אבל אם הי' רק מחמת מצוה מותר כשתעבור המצוה אסור וכמבואר בירוש' ספ"ג דסוכה גבי לולב ועיין תוס' סוכה דמ"ב ע"ב. אך באמת שם לא דמי דשם הוא ביום א' וכ"ז שלא בירך על הלולב לא איתקצאי למצותו והי' מותר לטלטלו וכ"כ בזה וכן יהי' נ"מ לפי מ"ש התוס' ב"ב דף ט' דהיכא דצריך לקבל צדקה יוכל לקבל לצורך שבת כפי צרכו אם גם בפסח דמבואר בפסחים דף קי"ב ע"א דלצורך כוסות יקבל אם מותר לקבל כל צרכו כיון שהתחיל לקבל או זה הוה כמו שלא התחיל כלל כיון שצריך לקבל עפ"י דין וכמש"כ. ובזה א"ש מה דבהך דבשבת דף קל"ז יליף מטעם בהך דטעה בדבר מצוה דפטור ולא אמר משום דהוה גדר אונס עיין פסחים דף ע"ב ודף ע"ג ע"ב וב"ק דף ל' גבי ברשות אך נ"מ בין דבר שלפי דעתו הוא היתר וצריך לעשות זה או דבר שלפי דעתו הוא דהמצוה דוחה זה ובאמת נראה דהך דפסחים דף ע"ב ע"ב גבי נדה מיירי שבאמצע ביאה פירסה נדה ובסמוך לוסת ולכך שפיר מיקרי טעה בדבר מצוה. והנה רבינו ז"ל בהל' שגגות פ"ב ה"ט מפרש דהך דשבת דף קל"ג ע"ב דרק כשאמרו לו שלא יוכל לגמור המילה ביום אז חייב חטאת ובל"ז פטור ולא הוה כהך דשבועות דף י"ח ע"א גבי סמוך לווסתה דאף דהוא סבר שיוכל לגמור קודם שתהא נדה מ"מ הוה שוגג ולא אונס וצ"ל דכיון שאסור לבעול סמוך לווסתה זה גופה הוה כמו התראה וכעין מ"ש התוס' ביצה דף כ"ה ע"ב גבי טרפה אך באמת החילוק הוא דהיכא דנהנה יש עליו חיוב יותר וכמו מתעסק בחלבים ועריות וכעין מ"ש הראב"ד ז"ל בהלכות מעילה פ"ז ה"ב ועיין ביבמות דף צ"א ע"ב מאי הוה לי' למיעבד כו' ושם דף ס"ט ע"ב גבי אכילת תרומה דמקולקלת למפרע וצריכה לשלם קרן וחומש אף דמאי הוה למעבד וע"ש בתוס' דף ל"ה ע"ב ובאמת קשה למה לא תירצו הגמ' בסוכה דף מ"ב גבי עולת העוף ע"ש ועיין בדברי רבינו בהל' שגגות ספ"ב דפסק גבי שפוד של נותר דחייב ובהל' ח' שם נקט הטעם באשה נדה דחייב משום דלא שאלה וצ"ל כיון דשם מיירי שהי' אצלו שני השפודין צריך להזהר גם בהנותר שלא לאכול ועיין תוספ' שבת פט"ז מה דאמר שם שאינו בקום אכול ור"ל דלא שייך בו טרוד וגם לא עשה מצוה:

2 זבחים פתח ↗

אוֹ דִלְמָא כְּצַוַּאר בְּהֵמָה – ״מִדָּמָהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלָא בְּשָׂרָהּ? תָּא שְׁמַע: פִּירְכְּסָה וְנִכְנְסָה לִפְנִים וְחָזְרָה – כְּשֵׁירָה. הָא הִכְנִיסָהּ – פְּסוּלָה!

12 או דלמא כו' - ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה לא מיפסלא דמדמה אמר רחמנא ולא שהכניסו עם בשרה:

13 פרכסה ונכנסה לפנים - בחטאת העוף קתני לה כשרה וקס"ד משום דמאליה נכנסה ולא הכניסה הוא ע"מ לכפר וקרא כתיב לכפר בקדש:

« רש"י על זבחים צ״ב ע״ב:י״א רש"י על זבחים צ״ב ע״ב:י״ג »